<h1>ריבב"ן — עירובין</h1>
<h2>דף יג:</h2>
[עירובין פ"א ע"א] פיס' נותן אדם מעה לחנוני המוכר יין לשיתופי מבואי' או לנחתום המוכר ככרות לעירובי חצרות ודר עמו בחצר או במבוי, שיזכה לו בעירוב לכשיגבו העירוב יתן הוא בעבורו. וטעמא דר' אליעזר אעפ"י שלא משך עשאוהו כד' פרקים שמשחיטין את הטבח בעל כרחו, משום דזכות הוא לו והעמידו דבריהם על דין תורה דמעות קונות. לא זכו לו מעותיו שאין מעות קונות עד שימשוך ואפי' עירב גם החנוני לכל האחרים משלו וזיכה גם לזה הואיל דלא נתכון לזה במתנת חינם כשאר בני חצר אלא בעבור המעות והמעות אינן קונות.
<h2>דף כט.</h2>
[עירובין כ"ו ע"ב] בכל מערבין עירובי חצרות ועירובי תחומין, ומשתתפי' שתופי מבואות עם חצרות הפתוחות להן. חוץ ממים ומלח דלאו מידי דזייני נינהו. וטעמא דערוב דדעתו ודירתו במקום שמניח ערובו כאילו דיירי התם, וכן בעירובי תחומין נעשה כמו ששבת שם ומשם והלאה יש לו אלפים אמה, ומיהו בעירובי חצרות מיתוקמי בפ' חלון [פ"א ע"א] שאין מערבין אלא בפת. הכל נלקח בכסף מע"ש בירושלים, דכתי' [דברים י"ד] ונתת הכסף בכל אשר תאוה נפשך וגו' בכלל ופרט וכלל מיתי כל מידי. (תוס', חוץ מן המים ומן המלח, בגמ' מפרש דלאו פרי מפרי הוא עכ"ת). הנודר מן המזון כגון דאמר כל הזן עלי, וכל מילי זייני חוץ ממים ומלח. מערבין לנזיר ביין אעפ"י דלדידי' לא חזי לאחריני חזי, ולישראל בתרומה ודוקא בתרומה טהורה דחזיא לכהן, אבל בתרומה טמאה דאפי' לכהן לא חזיא לא. בחולין דמידי דחזי לי' בעינן, אבל בנזיר ביין לא פליג [כדלקמן ל' ע"ב] דאפשר דמתשיל אנזירותי' לחכם ויתיר נדרו וחזי לדידי' אבל בתרומה אי מיתשיל עלה לומר לא נתכוונתי לכך ותנן הקדש טעות אינו הקדש הדרא לטיבלא ואינו יכול להפריש ממנה תרומה בשבת דכל דבר שהוא משום שבות גזרו עליו בין השמשות ס"ל להאי תנא. ולכהן מערבין אפי' בבית הפרס דמצי אזיל להתם דאמר רב יהודא [שם] מנפח אדם בבית הפרס והולך וספיקא דרבנן הוא. בית הפרס, שדה שנחרש בה קבר. לחוץ ולוכל (לאכל) לעשות מחיצה בינו לבין הקבר שלא יאהיל עליו כמו בשידה תיבה ומגדל ליכנס שם, וכגון שמחזקת מ' סאה בלח שהן כורים ביבש דס"ל [שם] אהל זרוק שמי' אהל וחוצץ עליו בפני הטומאה.
